07.04.17, הבלוג של דניאל
עושים סדר
אחד הדברים שמרגיזים את אמא שלי זה בלאגן. היא כל היום רודפת אחרינו ומתעצבנת שהבית הפוך. כשאני מרגישה שאין ברירה אז אני מסדרת את החדר שלי. אני מודה, חלק מהבגדים אני מגלגלת לכדור ודוחפת לארון, חלק אני מחביאה מתחת לשמיכה וחלק מתחת למיטה. אבל היא מתרגזת וטוענת שהחדר שלי נראה כמו אחרי הפגזה. אני לא מבינה מה אכפת לה אם החדר שלי קצת מבולגאן? זה החדר שלי, זה המקום רק שלי, אני צריכה להרגיש שם חופשייה לעשות מה שבא לי, ואם טוב לי בבלאגן אז אולי ההורים צריכים לכבד את זה. מה דעתכם? האם גם אתם מרגישים כמוני ורוצים שההורים שלכם יכבדו את החופש שלכם להחליט? כתבו אליי..
היי דניאל,
אני לגמרי מסכימה איתך! גם אני מתווכחת עם ההורים שלי כל הזמן על החדר שלי. זה ממש מתסכל אותי שהם לא מבינים אותי. החדר זה המקום שלי, זה לא מוזיאון! אם אני מרגישה בנוח בחדר , אני לא רואה שום בעיה בחדר מבולגן.
אם אני מצליחה ללמוד בחדר מבולגן, למה אני צריכה לשמוע אותם אומרים לי: “איך את יכולה להתרכז בשיעורים שלך עם כל כך הרבה בלגן, אנחנו לא מבינים”. למה ההורים שלנו כל כך מעצבנים וכל הזמן רוצים שנהיה מושלמים?
מתי הבנתי שחשוב שהחדר יהיה מסודר? כשאמא שלי כעסה עליי כל כך שהיא לקחה לי את הטלפון והמחשב ואמרה לי שהיא תחזיר לי אותו רק כשהחדר יהיה מסודר. רק כך הבנתי שלא כדאי לי שהחדר יהיה מבולגן.
דניאל, אני חושבת שאת ממש צודקת!!! מחכה לפוסט הבא שלך….
מאיה טוביאס, כיתה י’, בית ספר “ביאליק”
היי דניאל,
אני ממש מסכים איתך. ההורים שלנו יכולים להיות כל כך מעצבנים בנושא הזה. גם אמא שלי כל הזמן מכריחה אותי לסדר את החדר. למה? היא אומרת שאם אורחים באים, הבית צריך להיות מסודר. מה יקרה אם חס וחלילה אם יכנסו לחדר שלי ויראו שהוא מבולגן? אני לא מבין למה כל כך חשוב לה שאורחים יראו בית מסודר.
מה הבעיה בבית מבולגן? למה חשוב להראות לכולם שהבית מסודר? אולי זה הרגל. אולי פעם ההורים שלהם רבו איתם על סידור החדר או אולי הם מנסים ללמד אותנו שבית מסודר הוא בית טוב? או אולי זה פשוט בגלל שהם כבר עייפים מלסדר אחרינו.
לצערי, אין לנו מה לעשות בעניין. בסופו של דבר, הם ההורים שלנו ואנחנו חייבים לעשות את מה שהם אומרים. גם אם אנחנו לא אוהבים את זה. זה העולם!!
איתמר ברונר, כיתה י’, בית ספר “ביאליק”
היי דניאל,
אני ממש נהנית לקרוא את הבלוג שלך, כי אני מרגישה שאנחנו עוברות דברים דומים בחיים.
סידור החדר הוא ריב קבוע גם בבית שלי.
אני כל כך מבינה אותך, הרי החדר שלך זה החדר שלך! המקום היחיד בכל הבית שאמור להיות רק שלך. זה המקום שבו יושבים עם חברים, לומדים או פשוט נחים. אז אם את מרגישה שנוח לך כשיש בלגן ובגדים זרוקים בכל מקום, זאת זכותך. את נמצאת בחדר שלך ולא ההורים שלך, אז אם לך לא אכפת, למה צריך להיות אכפת להם?
דניאל, אני איתך בנושא הזה, אבל אני הפסקתי כבר לכעוס על ההורים שלי. הבנתי שזאת הדרך שלהם להראות שהם שומרים עלינו ודואגים לנו. ההורים שלנו מנדנדים לנו מפני שהם רוצים שהחיים שלנו, אולי כמו החדר, יהיו מסודרים ונעימים. אז אל תקחי קשה את הריבים ותזכרי שההורים שלנו אוהבים אותנו.
מחכה לפוסט הבא שלך…
נעמי בגלי-זווין, כיתה י’, בית ספר ביאליק
היי דניאל,
קראתי את הבעיה שלך ואני באמת מסכימה איתך. אם את רוצה להיות בלאגניסטית תהיי בלאגניסטית ואל תסדרי את החדר שלך. הייתי מבינה אם היית עושה בלאגן במקום שהרבה אנשים יהיו כמו בחדר אוכל או בסלון, אבל לא אוכלים ארוחת ערב בחדר שלך ולא עושים סיור בחדר שלך אז את לא חייבת לסדר את החדר שלך אם את לא רוצה. לעומתך, אני אוהבת לסדר ולהיות מסודרת אבל אני חושבת שכולם צריכים חופש להחליט וכבוד כי החדר שלנו מקום נוח שמשקף את האופי שלנו אז אם את בלאגניסטית החדר יהיה מבולגן ואם את מסודרת החדר יהיה מסודר. תהיי מה שאת רוצה. ושהיה לך בהצלחה עם ההורים שלך.
אשירה סייבל
כיתה י’
בית ספר דויד המלך
היי דניאל,
אני מסכים אתך, ההורים צריכים לכבד את החופש שלנו ואת הבחירות שלנו. למרות זאת אנחנו צריכים גם לכבד את הבקשות של ההורים. אמא שלך לא סתם רוצה שתסדרי את החדר, בטח יש לה סיבה, כנראה שהיא מאמינה שאם החדר שלך יהיה מסודר לא תצטרכי לחפש דברים, הכול יהיה נגיש ובמקום. אז מה שאני מנה לומר לך זה שחדר זה משהו אחד וקורס באוניברסיטה זה משהו אחר. ההורים שלך צריכים לכבד את החופש והבחירות שלך אבל באותה מידה את צריכה לכבד את הבקשות והציפיות שלהם.
גיא ריף
כיתה י’
בית ספר דויד המלך
שלום דניאל,
קראתי את הבלוג שלך ואני מסכים איתך. בחדר צריך להרגיש חופשי ונוח. אם משהו לא במקום וזה לא מפריע לך אז זאת לא צריכה להיות בעייה גדולה. בחדר את צריכה להיות רגועה ואי אפשר כל הזמן לפחד מההורים. אי אפשר להתרכז או לנוח כאשר את כל הזמן דואגת שאבא או אמא יכנסו לחדר ויתרגזו. אצלי הבלאגן בחדר שלי מפריע לאבא שלי הרבה יותר ממה שהוא מפריע לי והייתי רוצה שהוא יכבד את הפרטיות שלי ואת החופש שלי להחליט לגבי החדר הפרטי שלי.
דניאל ארזינטאר
כיתה י’
בית ספר דויד המלך
שלום דניאל,
לומר את האמת, אני לא מסכימה איתך…אני לא סובלת כאשר החדר שלי מבולגן. הבעייה שלי הפוכה משלך. אני מנסה להמנע מהחדר של אמא שלי. הוא ניראה כמו אחרי הפצצה; כל הבגדים שלה על המיטה ומפוזרים על ריצפה של חדר האמבטיה. לפעמים אני רוצה להשאיל בגד ממנה אבל אני פשוט לא יכולה למצוא אותו. אני מבינה את ההורים שלך דניאל…
למרות שאין לי חדר מבולגן כמוך, אני מרגישה שההורים שלנו חייבים לכבד את החופש שלנו להחליט אם חדר השינה שלנו יהיה נקי ומצוחצח או שלא.
מאיה מגן דויד
כיתה י”א
בית ספר דויד המלך
היי דניאל,
כל יום כשאני חוזרת מבית-הספר, אמא ולפעמים גם אבא, מספרים לי את אותו סיפור: שאני צריכה לנקות את החדר שלי. אני מסכימה איתך במאה אחוז, החדר שלי הוא המקום הפרטי שלי, מקום שבו אני מרגישה חופשיה לעשות מה שאני רוצה. מצד שני, אני מבינה למה אני חייבת לנקות את חדרי. קודם כל כדי שהוא לא יסריח ושאוכל ללמוד ולעשות שיעורים בלי להתעסק בדברים לא רלוונטים. חדר נקי עוזר לי להתרכז בלימודים. אמא שלך מנסה ללמד אותך הרגלים לעתיד, לכן אפילו אם זה מעצבן כרגע. תנסי לראות את התרומה לעתיד. למרות שאני מבינה ומכבדת את הדעה של הורי, אני חושבת ורוצה שההורים שלי יכבדו את החופש שלי להחליט איך החדר שלי נראה, ואיך אני רוצה לארגן אותו.
מאיה שולב
כיתה י”א
בית ספר דויד המלך
היי דניאל,
אני מסכים איתך במאה אחוז. אמנם יחסית, החדר שלי מסודר אבל מידי פעם יש כמה ספרים מבית הספר ודפי עבודה זרוקים על הריצפה. בעיני אמא שלי זה נראה כאילו שכל האנשים שגרים באוסטרליה באו למסיבה פרועה אצלי בחדר. אנחנו בעיקר רבים לפני שחברים או בני משפחה באים לבקר. אמא שלי מכריחה אותי לסדר את החדר ולי לא ברור למה! הרי לא נשב לאכול עם האורחים אצלי בחדר, רוב הסיכויים שאף אחד בכלל לא ייכנס לחדר שלי… ההורים באמת צריכים לתת לנו את החופש לבלגן את החדר שלנו או “לסדר” אותו איך שאנחנו רוצים. זה החדר הפרטי שלנו!
איתי בן-ימי
כיתה י”א
בית ספר דויד המלך
דניאל,
אני תומכת בך ומרגישה כמוך. בסופו של יום, את אדם עם אופי מיוחד משלך ואם אמא שלך לא מאפשרת לך לחיות איך שאת רוצה אז את לא יכולה להתפתח בכיוונים המיוחדים שלך. יכול להיות שרוב האנשים בעולם מתרכזים טוב יותר בלימודים אם אין להם בלאגן בחדר אבל אמא שלך לא יכולה להכריח אותך לעשות מה שהיא רוצה ומה שעובד טוב בשבילה לא חייב לעבוד גם בשבילך. אני בהחלט מסיכמה איתך שאת צריכה להרגיש בחדר שלך חופשייה לעשות מה שבא לך.
אמנדה מוריס
כיתה י”א
בית ספר דויד המלך
שלום דניאל,
קראתי את הבלוג שלך, ואני כל כך מבין אותך.
החדר הוא המקום היחיד בעולם שבו אנחנו חופשיים לגמרי ואפשר לעשות בו מה שבא לנו. כל הזמן ההורים שלי רוצים שאני אתנהג כמו ילד גדול וממש רוצים להתייחס אלי כמבוגר אבל איך אני יכול להיות מבוגר אם כל דקה יש לי קול מעצבן באוזן שדורש ממני לנקות את החדר שלי? אני לא רודף אחרי ההורים שלי לנקות את החדר שלהם! נמאס לי, זה החדר שלי ואני אחליט מה לעשות בו.
אלעד כהן, כיתה י”א, יבנה.
שלום דניאל, קראתי את הבלוג שלך ואני מסכים אתך, אבל אני גם מסכים עם ההורים שלך. אני מבין שהחדר שייך לך, אבל הוא גם שייך להורים שלך. הם נתנו לך את החדר ואת כל הבגדים שאת “מגלגלת, ” דוחפת” ו”מחביאה” בחדר. לא נעים להם כשאת לא מכבדת את המתנה שהם נתנו לך. זה גורם להם לחשוב שאת חושבת שהכול מגיע לך. לפני שאת זורקת את הבגדים שלך מתחת למיטה תחשבי על איך את היית מרגישה אם משהו היה זורק את המתנה שלך על הרצפה.
בהצלחה, דניאל אולשנסקי, כיתה י”א, יבנה.
תגובה לבלוג של דניאל שלום דניאל, קראתי את הבלוג שלך ואני מבינה לגמרי מה שכתבת, אבל אני לא מסכימה איתך. תחשבי שההורים שלך נתנו לך את כל מה שיש לך בחיים. את החדר, את המיטה שבה את ישנה, את הדברים שאת דוחפת מתחת למיטה הזאת, פשוט את הכל! משהו קטן שאת יכולה לתת להם בחזרה, זה לכבד את מה שהם רוצים ממך. אני גם מסכימה שכל אחד צריך את החופש שלו, אבל לדעתי הבקשה שלהם ממך לסדר את החדר לא פוגעת בפרטיות שלך. כדאי לך להתחשב בהם ואני בטוחה שהם יפנקו אותך.
רבקה וויין, כיתה י”א, יבנה.
שלום דניאל,
קראתי את הבלוג שלך בנושא “עושים סדר” ואני מסכימה חלקית עם טענתך.גם אמא שלי מציקה לי שאסדר את החדר ובדרך כלל זה יוצא בימים שממש אין לי כוח. תמיד אני עונה בחזרה שזה המרחב הפרטי שלי ואני אחליט עליו. במקרים שאמא שלי מבקשת מספר פעמים ואני מרגישה שאני חייבת לסדר, אני בסוף מסדרת. אחרי שהחדר נקי ומסודר אני מבינה למה אמא שלי התכוונה כשאמרה “איך את מסוגלת לשבת בג’ונגל כזה?!”. כשהחדר מסודר יותר קל לי לעשות שיעורי בית או אפילו סתם לשבת ולהירגע. זה מציק אבל שווה את התוצאה.
רותם שרווינטר, כיתה י”א, יבנה.
שלום דניאל.
קראתי את הבלוג שלך ואני לא כל כך מסכים עם מה שכתבת. אני חושב שאת צריכה לכבד את ההחלטות של הוריך ולעשות את מה שהם מבקשים ממך. קנית את הבית? לא, ההורים שלך קנו את הבית והחדר שלך הוא חלק מהבית שלהם. אם הם רוצים שהבית שלהם יהיה נקי זה כולל את החדר שלך. כן אני חושב שאת צריכה מרחב אישי אבל אם ההורים שלך בקשו ממך לסדר אותו, אז את חייבת לשמוע להם.
זאק גולדברגר, כיתה י”א, יבנה.
הבלוג של דניאל
היי דניאל,
קראתי את הבלוג שלך ואני לא מסכים איתך בכלל. ההורים שלך מכינים בשבילך אוכל, מכבדים את הבגדים, מסיעים אותך לכל מקום שאת מבקשת ואת לא מסוגלת להגשים בקשה יחידה פשוטה? אם את חושבת שהם לא מאפשרים לך להחליט מה שאת רוצה אז תדעי שזה בדיוק ההפך. ההורים הם עבדים אמיתיים וכל מה שהם עושים בבית זה בשבילך. את צריכה לכבד אותם ולנקות את החדר שלך. בסופו של דבר, כשהזמן שלך יגיע להיות אימא, את תדעי למה כדאי לילדים לסדר את החדר ולא להשאיר אותו כמו אחרי הפצצה.
שמעון רובין, כיתה י”א, יבנה.
שלום דניאל,
קראתי את הבלוג שלך ואני מסכים עם אימא שלך. לדעתי יש לאימא שלך רשות להגיד לך לנקות את החדר, מפני שזה לא הבית שלך, זה הבית של ההורים שלך ואת צריכה לכבד את דעתם. לי היה פעם חדר כמו “פח זבל”, וההורים שלי הכריחו אותי לסדר אותו. כעסתי על ההורים שלי, אהבתי את החדר שלי, אבל כיבדתי את דעתם, וסידרתי את החדר. עכשיו שהחדר שלי מסודר, אני מרגיש הרבה יותר נוח, והחדר שלי הוא מקום יותר יפה.
אשר ווינר, כיתה י”א, יבנה.
שלום דניאל, קראתי את הבלוג שלך ואני חושבת שיש אמת בחלק ממה שכתבת .
אני מסכימה איתך שזה המקום שלך ושאת צריכה להרגיש חופשיה שם אבל יש הבדל בין להרגיש חופשיה לבין לגור בבלגן. את עדיין גרה בתוך הבית של אימא שלך אז גם אם זה חדר שלך את חייבת לכבד את מה אימא שלך מבקשת. אני מציעה לך למצוא דרכים אחרות להרגיש נוח וחופשיה בחדרך. ככה גם את ואימא שלך תהיו שמחות.
אמית סלונים, כיתה י”א, יבנה.
מהו חופש בשבילי? / מאת גיא ריף, כיתה י’ בי”ס דויד המלך
חג הפסח מעבר לפינה ושוב המשפחה מתכוננת לליל הסדר ובמיוחד לארוחה. רבים מאתנו שוכחים את החשיבות העצומה של יציאת בני ישראל ממצריים. בני ישראל יצאו מעבדות לחרות. אבל בימנו, מה זה בדיוק “עבדות” ומהי “חרות”. מהו חופש בשבילי?
התשובה הכי נפוצה, ושאיתה אני מסכים, היא שחופש זה חופש פיזי: האפשרות לדבר בחופשיות והאפשרות לבחור לבד בלי ההשפעה של אנשים אחרים. אבל חופש זה גם אומר שוויון בין אנשים מפני שאם אדם לא שווה לאדם אחר בזכויותיו אז לפחות אחד מהם לא חופשי.
למרות שחופש פיזי הוא חופש, אני חושב שחופש מנטלי הוא לא פחות חשוב. אדם שכל הזמן דואג והמוח שלו לא נח, הוא לא חופשי. לכן, צריך לתת למוח לנוח ומדי פעם לשחרר את הדאגות והאחריות ופשוט להירגע ולנוח.
אז יש חופש פיזי, ויש חופש מנטלי מה עכשיו? את החופש הזה לא הרבה אנשים מפנימים: חופש זה להיות בחברה. אף אחד מאתנו לא יהיה חופשי אם הוא יהיה לבד. חופש אמיתי הוא לא לבד אלה ביחד, מבחירה.
חג הפסח נותן לנו את כל הדברים האלו, הוא נותן לנו חופש פיזי מהעבודה. החג מאפשר הפסקה מהדאגות ולשחרר קצת מהאחריות מהלימודים או מבית הספר. הוא נותן לנו את האפשרות להיות ביחד בליל הסדר ובחופשת חול המועד.
comments